אולגה
גבעת אולגה בנויה כמובלעת במרכז מישור החוף ושכונותיה מובחנות בגבולות ברורים. בחלקן הזמן עמד מלכת, בחלקן הוא היכה ללא רחם, ובגבולותיה צצים איים של התחדשות. 'אולגה' מכנים אותה בחיבה תושביה.ה
העזובה שולטת בשכונת אלי כהן הדרומית. חצרות הבניינים גדולות וביניהם שטחים נרחבים המבקשים להיות גן פורח אך הם מוזנחים ומלאים בשלל מפגעים. החצרות גם הן מלאות בחפצים שמקומם במחסן או במוסך. התושבים אינם עיוורים למצב. פינוי-בינוי ממלמלים בהתנצלות ילדים כמבוגרים, פינוי-בינוי. אתה מהעיריה? כי יש כבר תוכניות מאושרות, הם שואלים מסבירים. אחר הצהריים נוכחותם של הילדים ברחובות מורגשת. דוד בן העשר מלמד את אחותו הקטנה לרכוב ללא גלגלי עזר. חבריו חגים סביבו אך באחת, כמו ניתן אות, הם פורשים ורוכבים אל מחוץ לגבולות השכונה, אל עבר הים הניבט מבין הבניינים.ם
ברחוב שבטי-ישראל ישנם בניינים נטושים. למכירה, ללא תיווך, לא בשבת, מכריז השלט. הלו, הלו אני שומע לפתע. מחלון הדירה בקומה הראשונה מציץ איש שנראה בשנות ה-70 לחייו. אני אינני מצליח לנהל איתו שיחה שכן הוא אינו יודע מילה בעברית. טלויזיון? טלויזיון? הוא חוזר ושואל; פוטו, פוטו, אני עונה. אספניול? אני שואל; ארגנטינה, הוא משיב. בסימנים אני מבקש ממנו לצאת אל החצר אך הוא חרישית מצביע אל תוך הבית ואז מחווה בידו תנועה סיבובית לכיוון הרקה. אני מבין וממשיך.ך
בגבולה הדרומי של השכונה מתנשאים מגדליה של שכונת 'חופים' ההולכת ונבנית. היא בנויה בסטנדרט מודרני. הבניינים מחופים בשיש או אבן המשווים לה מראה יוקרתי אך אפור וחסר ייחוד. אין חצרות לבניינים, רק חניות. נראה כי ישנם שטחים המיועדים לגינה שכונתית אבל אלה מצומצמים יחסית לעושר הנדל"ני בשכונות הותיקות. איני פוגש כאן ילדים המסתובבים עם חבריהם, כולם מצומדים למבוגרים ונראים בדרך לאנשהו. משעמם ומנוכר לי ואני חוזר אל אולגה הישנה.ה
אני צד את עינו של המכולתניק השכונתי שגם הוא מתעניין אם אני מהעירייה אבל מסיבות אחרות. כמוך מסתובבים פה ואחרי שבוע אני מקבל דו"ח, הוא רוטן אך מיד מתרכך. התושבים החדשים שהגיעו מבחוץ, הם לא גרים באולגה, לא נאה להם הוא מסביר. התושבים שעברו מהשכונות הישנות הם דווקא מכריזים בגאווה - אנחנו מאולגה. שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה.ה
שכונת בן-גוריון בנויה בתים פרטיים. היא נקייה ובתיה מטופחים למרות סימני הזמן הניכרים בטיח הדהוי. בישיבה הצמודה לבית חב"ד ההולך ונבנה הרבי מטיף לתלמידים. זוג נערים עובר על אופניים. אנחנו בכלל לא מפה מסביר לי הנהג שמרכיב חבר נוסף. זאת פשוט הדרך הכי מהירה לים וחוף אולגה הוא מהיפים בארץ.ץ
המרכז המסחרי מפוזר לאורך רחוב הראשונים והוא תוסס יחסית לשכונות המנומנמות. אילנה מחנות הפרחים היא עולה מחבר העמים. היא שואלת למטרת הצילומים ומודאגת לגבי הדרך שבה אציג את אולגה. היא מדברת בטובתה ואומרת כי באולגה כל אחד הוא אחיד. יחיד, יחיד ומיוחד, אני מתקן. לא, לא. אחיד. כולם פה אותו דבר. לא משנה אם אתה גר בבית פרטי, בשכונות החדשות או בשיכונים, כולם פה בגובה העיניים. אנשים טובים. אכן אולגה והאנשים שלה קיבלו אותי ברוחב לב ופנים טובות. מראה חנות הפרחים מלבב. היא עמוסה בכל טוב אך נקייה ומסודרת. צחי הבעלים מסביר פנים אך אינו מעוניין להצטלם. הוא מנדב את אילנה שמתמסרת למשימה בחיוך כובש.ש
אני עוזב את חנות הפרחים ונכנס אל תוך סמטה בעקבות רעש חזק של מוזיקת טראנס. השעה עכשיו היא ארבע וחצי אחר הצהריים. בקצה הסמטה דרים גב אל גב מכון לשטיפת רכבים ידנית ובית עישון נרגילות המעוצב באופן אקלקטי - אוסף של רהיטים וחפצים שכבר אין בהם שימוש בביתם המקורי. המוזיקה מדרבנת את השוטפים שנעים לצליליה.ה
עם ערב אני מגיע אל גבולה הצפוני של אולגה המשקיף אל תחנות הכוח של חדרה. עכשיו שקיעה, והנוף הנשקף מן הכביש היורד אל הים מרהיב ביופיו. מהקיוסק הסמוך לחנות הפרחים, אילנה מביאה עכשיו לצחי בירה מזיעה של סוף יום והם מתיישבים לשתות.ת
